שאלות ירוקות
שאלה ירוקה #1
מהי גישת שימושים וסיפוקים? על אילו צרכים עונה צפייה בשידורי ספורט?
לאנשים יש צרכים שונים, אנשים מודעים לצרכים שלהם ומחפשים מקורות לספק צרכים אלו. חלק ניכר מהצרכים אפשר למלא באמצעו צריכת תקשורת. הצרכים הם: (1) קוגניטיביים – לספר צורך סקרנות, מבקשים ידע. (2) צרכים רגשיים – סיפוק עצמי, להרגיש טוב עם עצמי. (3) אינטגרטיביים – להיות חלק מהחברה הקרובה שלי. להרגיש חלק ממשהו גדול יותר. (4) אסקפיסטיים – לשחרר מתחים מחיי היום יום.
חשוב לדעת כי אנשים שונים יכולים לספק את אותם הצרכים בשימושים שונים באמצעי תקשורת שונים. זו גישה המסבירה חשיפה סלקטיבית לאמצעי תקשורת שונים. יש אחד שיחפש ידע בסרט מתח ואחר ימצא באותו הסרט צורך אינטגרטיבי. לעומת זאת ידע יבקש בקריאת עיתון. חשוב גם לדעת שצרכים אלו אפשר לספק גם מחוץ לתקשורת.
אפשר לצפות בשידורי ספורט כדי לספר את מגוון הצרכים: לדעת ולספק את יצר הסקרנות. לצרכים רגשיים, אינטגרטיביים (להרגיש חלק מקבוצה) ואסקפיסטיים (לברוח מטרדות היום יום).
שאלה ירוקה #2
בעידן של רשתות חברתיות ושל תקשורת דיגיטלית-גלובלית – היכן נמצא מוקד הכוח: אצל ה"משתמש הפשוט" או אצל התאגידים הגדולים והגופים הפוליטיים.
מצד אחד, המשתמש הפשוט הוא אדון לעצמו: יכול לעצב לו רשת חברתית כרצונו, יכול לצרוך תקשורת באופן בו ירצה בזמן שבו ירצה וכן הלאה. מכאן שהוא החזק יותר, כבר לא תלויים במס' ערוצים מצומצם בטלוויזיה, עכשיו חשופים למגוון תכנים אינסופי מכל העולם וכן היכולת לתקשורת א-סינכרונית. מצד שני, התאגידים שולטים בפורמטים יכולים לקדם תכנים מסוימים על פני אחרים בלי שאדע, הם יודעים הרבה על האזרח והוא יודע עליהם (על דרכי פעולתם) מעט מאוד ובכך הם יכולים להשפיע על התכנים אותם הוא צורך בלי שאפילו ידע.
שאלה ירוקה #3
מה פירוש המושג ילידים דיגיטליים ומה הפירוש של מהגרים דיגיטליים – מה הפערים הללו יכולים לעשות לחברה? מדוע זה עלה בהקשר הדיגיטלי (ולא היה מרכזי בתרבות הטלוויזיונית)?
אנשים שנולדו לתוך תקשורת דיגיטלית, נגישות לטכנולוגיה והבנה אינטואיטיבית של הפעלת התקשורת הזו. לעומת מהגרים דיגיטלים שנולדו וגדלו בזמן תקשורת מסורתית ומאמצים באיחור את התקשורת הדיגיטלית. בתרבות הדיגיטלית הפערים מאוד גדולים ומאוד מהירים, הרבה יותר בזמן התקשורת המסורתית. הרחבת פערים כזו יכולה לפגוע בחברה (כמו כל פערים מכל סוג), כיוון שהיא מובילה לפערי ידע בהם מהגרים דיגיטליים כל הזמן מגדילים את הפער מילידים דיגיטליים.
שאלה ירוקה #4
הסבירו את המאבק על קביעת סדר היום:
א. מי הסוגים השונים שלוקחים חלק במאבק במודל סדר היום?
ב. מה ההשלכות של המאבק על ההבנייה החברתית של המציאות?
ג. מה המקום של רשתות חברתיות בתהליך הזה: את מי הן מחלישות ואת מי הן מחזקות במאבק על סדר היום?
עיקר המאבק על עיצוב סדר היום מתנהל בין התקשורת, הפוליטיקאים וגורמים נוספים בחברה. כל צד מבקש להשפיע על סדר היום התקשורתי ובעקבותיו על סדר היום הציבורי בהתאם לאינטרסים שלו. הפוליטיקאים מבקשים לעצב את סדר היום כך שישרת את המטרות שלהם, להצניע נושאים פחות נעימים ולהדגיש נושאים שישרתו אותם. בדומה להם פועלים גורמים כלכליים.
התקשורת מנסה לעצב את סדר היום לפי המטרות שלה, ובעולם אידיאלי השיקולים צריכים להיות רק מקצועיים-עיתונאיים ולא אינטרסים אחרים (כמו כלכליים או פוליטיים). בין הפוליטיקה (והאליטות האחרות) לבין התקשורת יש מאבק כוחות מי יעצב את סדר היום עבור הציבור.
יש גורמים נוספים כמו ארגונים אזרחים שמנסים לעצב את סדר היום לפי המטרות שלהם: העלאת נושאים שנראים להם חשובים על סדר היום על ידי הפגנות, הפצת מידע, מסיבות עיתונאים ועוד.
המאבק על סדר היום יוביל לתיווך המציאות על ידי התקשורת באופן מסוים. אם התקשורת תהיה חזקה היא תעצב את האופן בו הקהל יקבל את המציאות ואם גורמים אחרים כמו פוליטיקאים יהיה החזקים יותר, המציאות שתתווך לקהל תהיה אחרת.
לרשתות החברתיות יש אפשרות לעקוף את אמצעי התקשורת המסורתיים ולהציף מידע ונושאים שפחות נח לאחרים לסקר, אבל, צריך לדעת שחלק גדול מהמידע שמגיע ברשתות החברתיות מקורו באמצעי תקשורת גדולים, אנחנו לא תמיד יודעים מה השיקולים (אלגוריתם) שהביא לנו מידע מסוים ולא אחר ואיזה מידע ממומן ואיזה לא. וצריך לדעת שארגונים גדולים (כלכליים או פוליטיים) מסווים מידע ונושאים מסוימים תחת "מידע חופשי". בנוסף, ברשתות חברתיות אנחנו מרכיבים בדרך כלל רשת של חברים, שבעלי מאפיינים דומים לשלנו ולכן יציגו סדר יום דומה לשלנו. לסיכום, יש לרשתות חברתיות פוטנציאל להצבת סדר יום אלטרנטיבי לזה הממסדי, אבל לא בטוח שזה מתממש בפועל.